01/07/22
פרשת השבוע 'חוקת' פותחת בהלכה מעניינת שלא לומר מוזרה, כדי להיות טהורים צריך קודם למצוא פרה אדומה, פרה שכל שערותיה בגוון אדום. אני מסכים שזה מעט מוזר, אם היו בוחרים בצבע לבן שהוא יותר מצוי ובעל קונטציה טהורה היה מובן יותר, אבל כאן בפרשה הזו, יש עיקרון אחר ושונה.
שאר מצוות והלכות התורה, גם אם הם לא בנויים ומיוסדים על ההיגיון האנושי אבל מי שיתאמץ יוכל למצוא איזשהו הסבר בכל אחד מהם. ב'חוק' הזה של פרה אדומה, זה לא כך, כאן נאמר שזאת מצווה בלי טעם. ומהי הסיבה לזה? מוסבר על כך שזה בא ללמדנו ולחזק בחיינו את מרכיב האמונה, כיון שבבסיס של החיים של יהודי יש את השכל וההבנה ויחד איתו גם מנה גדושה של אמונה.
בשבת זו ג' תמוז חל יום ההילולא ה-28 של הרבי מליובאוויטש וביום פטירה של צדיקים עלינו לנסות וללמוד משהו טוב מהם.
כל אדם, מאמין יותר או פחות כשיתבונן בביוגרפיה של הרבי יעמוד משתאה מול דבר אחד - ה'הספק': אם זה בתחום של חידושי תורה, עשרות אלפי שעות של שיחות שנדפסו בספרים רבים, אם בתחום ההיכרות ואינטרקציה עם אלפי אנשים בפגישות או במכתבים (סדרת המכתבים 'אגרות קודש' מכילה 15,000 מכתבים) ובהישגים הציבוריים הכלל עולמיים.
אז זה נכון שהרבי צרך פחות שעות מנוחה בהשוואה לאדם רגיל והקדיש פחות זמן לדברים שאינם רוחניים, אבל עדיין היכן טמון הסוד של המרווח הגדול בהספק בין אדם מן השורה לרבי?
הסוד טמון לדעתי במה שמלמדת אותנו הפרשה, ברכיב ה"אמונה".
כפי שהעידו רבים שפגשו את הרבי, מידת האמונה אצלו הייתה גבוהה הרבה יותר מן הממוצע, גם מי שיקרא את תולדות חייו של הרבי מנעוריו ובבית הוריו יוכל לראות ולהבחין במוטיב ומאפיין ה"אמונה" שמלווה ונוכח, האמונה באלוקים האמונה בדרך ובהמשך גם האמונה ביכולותיו של כל אחד.
כשאדם מאמין, אין לו התלבטויות של כן או לא, כשאדם בטוח בדרכו אין לו את הצורך להקדיש זמן לניסוי ותהיה או ל"פיילוט" שיבחן את הצלחת העניין וכנראה מי שמאמין יש לו יותר זמן כאשר כל רגע פנוי מוקדש להתקדמות בדרך ברורה וסלולה.
נלמד גם אנו מהרבי ומפרשת השבוע, לחזק ולשפר את רכיב ה"אמונה" בחיינו ובדברים של קדושה םוהוספה במעשה טוב, נהיה קצת יותר 'נאיביים' (כן, יש לנו על מי לסמוך..) ופשוט נעשה ונתקדם ונספיק אפילו יותר.
שבת שלום!
הרב לוי גרליצקי